פרשת השבוע לטובה, הכל טובה

כיפות

זה זמן מה שאני מהרהרת יותר ויותר בפרשת השבוע, מדי שבוע, ומבחינה כיצד אני יכולה להשליך ממנה על חיי, כמעט בכל פעם. לא פעם אף מצאתי עצמי ממתינה לפרשה הבאה שתגיע, לקרוא אותה ולנסות להבין איך זה מדבר אליי הפעם, מה אני יכולה להבין או ללמוד וגם אם לא, זה תמיד מעניין.

פרשת השבוע הספציפית, של השבוע החולף, היא פרשת תולדות. הדבר הראשון שהיא הזכירה לי, זה את הסיפור המקראי שאותו למדנו בבית הספר כילדים בשיעור תורה. הסיפור היה, שלרבקה אמנו, אשת יצחק, נולדו זוג תאומים, לאחר שנים רבות בהן הייתה עקרה. עשיו, שיצא אל אוויר העולם ראשון, היה הבכור ומיד אחריו הגיע לעולם יעקב. כשבגר יעקב, שתואר כעדין, ישר ותמים ביחס לאחיו האדמוני, הגדול וגס ההליכות, הצליח ליטול מעשיו את זכות הבכורה באמצעות תחבולה. כשחזר עשיו רעב מן השדה, הציע לו יעקב נזיד בתמורה לזכות הבכורה ועשיו הרעב שבז לכבוד המפוקפק באותם הרגעים, הסכים להצעת אחיו.

כילדה קיבלתי את החלק הזה בסיפור כמות שהוא, הסתקרנתי בשיעור והייתי צמאה לדעת מה יקרה הלאה בסיפור. היום, אני רואה ושומעת על חוויות דומות בין אחים, קנאה ויריבות וסכסוכים, כשהגדול והבולט שבהם – שגם נולד מזרעו של סיפור זה – הוא הסכסוך שלנו כעם עם שכנינו. המשך סיפורו של יעקב, הוא שגדל להיות אבי שבטי ישראל ועשיו, אבי האדומים (העם הקדום ששכן מעבר הירדן והיה שרוי ביריבות עם ישראל בהמשך ליריבות בין האחים).

סיפור האחים ממשיך להסתבך עוד שנים קדימה, כשיצחק עובר את גיל 120 הוא שולח את עשיו לצוד ומבטיח לברכו ברכה מיוחד שתלווה אותו ואת צאצאיו עד עולם. רבקה, שיעקב העדין והישר הוא בנה האהוב והמועדף, מזהה את ההזדמנות שעשיו אינו בנמצא ובדרך מרמה, עוזרת ליעקב לקבל את הברכה במקומו של עשיו. כמו שכולנו זוכרים, שכן זה אחד הסיפורים הזכורים והידועים ביותר מהמקרה, וממנו גם לקוח הביטוי המוכר "האדום האדום הזה" – יצחק ממשש את יעקב הלבוש בגדי עשיו, אך שומע את קול יעקב, הוא מהסס אך אוכל את המטעמים שהכינה רבקה וכשרוחו טובה עליו, הוא מעניק את הברכה ליעקב. כשעשיו חוזר ושניהם מבינים מה קרה, יצחק מבין בעצב כי משמים הדבר, שלא הגיעה הברכה ולעשיו, ועשיו מצדו מחליט לנקום ביעקב ולהורגו כשאביו ימות.

פרשת השבוע "תולדות" לא נוגעת באופן מדויק בחיים השגרתיים שלנו, אבל כן באופן סימבולי, מציגה לנו מראה או שיקוף של החיים והמציאות, יחסים סבוכים בתוך המשפחה, יחסי יריבות, אהבה, הקרבה וקנאה שברמה כזו או אחרת נחווים בחיי כולנו, אך דבר נוסף הוא המסע שאנו עוברים. פירוש עיקרי לחלק זה בפרשה הוא, שאלוהים נטל מיצחק את ראייתו כדי שיברך את יעקב ולא את עשיו בזמן שיכל פשוט לומר לו שעשיו לא מתאים לברכתו. עם זאת, אלוהים לא הוציא דיבתו של עשיו. מנקודת המבט שלי, זו דרך טובה להסתכל על החיים ולהבין שדברים המתרגשים עלינו בחיינו קורים מסיבה, וקורים לטובה.

About יעל שומרון 15 מאמרים
יעל כותבת על אורח חיים בריא ומנהלת תוכן במגזין BuyWiser.

היה הראשון להגיב

להגיב

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*